הצורך של האמנים שיצרו בסגנון זה נבע מן הצורך להפגין וירטואוזיות ושליטה אין סופית בחומר בו עבדו, אך גם צורך באמצעות אמנותם לייצג את החמקנות של הממד הקיומי. התוצאה הייתה הפתעה, אך גם הרהור של הצופה על מה באמת קיים לעומת מה שרואה העין. האם מה שרואה העין קיים באמת במציאות. העולם של "כאילו" הוא אולי אחד מהסממנים המובהקים של העידן העכשווי, כך הוא נשתרש גם בשפה שלנו "כאילו הלכתי, כאילו הייתי" וכו'. אנחנו חיים היום במציאות מתעתעת וזאת המציאות שנשקפת גם מאמנותה של דרימר.